"יש לברונז יכול ליטול את השפה העברית ולהשתעשע בה כך תמונות קומיות או טרגיות נשמעות כמיטב השירה העברית, אף כי אין בינן שירה שום קשר. זו השפה שלו, שפת חולין, טבעית, שאיננה מחפשת פתרונות במקום שאין, ואינה מוצאת במקומות שאולי אחרים. , כמו נסים אלוני או חנוך לוין כבר תרו וחקרו ומצאו." צבי גורן  

​

האדם במחזה הזה הוא רוצח סדרתי שסוהר-שופט-תליין גזר דינו למות ונקצב לו חמישים וחמש דקות בתוך הבור, שבו יפגוש את הקורבן שלו, הממתין לו כדי שגם הוא יוכל למות בשקט, וגם אחת, אשת חלומות משותפת לשניהם, כמוה כמו המוות. שחולמים אותו והוא מתנדף כלא היה כשמתעוררים. אמת שהיא אשליה, חיים שהם מוות. אולי בכלל בסדר הפוך.  

 

אז, בקתרזיס דמיוני לגמרי, עולה ממעמקיה החבויים של ההצגה היפה הזאת, על כל מהורותיה, האמת הגדולה והכואבת, שאדם לאדם הוא בור עמוק מאוד.  
 

זוכת פרס התלבושות הטובות ביותר / 2014

זוכת פרס התאורה הטובה ביותר / 2014

מועמדת לפרס הצגת הפרינג' הטובה ביותר / 2014

המועמדת לפרס המחזה הטובה ביותר / 2014

 

"...או! אז לפי החישובים שלנו ואחרי העמקה דימיקה בנושא, לאחר שבחנו את סך כל האמצעים כנגד סך כל הסיוע הגענו למסקנה החד משמעית שאנחנו אבודים, כאופטימיסט מושבע אני חוזר ואומר אנחנו אבודים! ...הוא...עמוק מדי, או גבוה מדי, תלוי מאיזה צד של הבור מסתכלים על זה, ובכלל מדברים יותר מדי, צריך לתת ללשון לנוח."

  

"והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו, וכאשר יחלם הצמא והנה שתה והקי והנה."

(ספר ישעיה כ"ט ז'-ח')

  

מאת:  אריאל ברונז

בימוי:  מרינה בלטוב ואריאל ברונז

עיצוב תלבושות ותפאורה:שירה וייז

אביזרים:  עודד רימון

מוסיקה:  איגור קרוטוגולוב

קוריאוגרפיה:  מרינה בלטוב

עיצוב תאורה:  יאיר ורדי

שחקנים:  רימונד אמסלם, בני אלדר, אריאל ברונז, ג'סיקה קראץ, קאי קרבלינקוב.
מפיקה:  שרון שנער
מנהל הצגה:  רן לשם

​

משך המופע:  60 דק'

לביקורת של צבי גורן / אתר הבמה  לחצו

הפייסבוק של ההצגה  לחץ כאן