"אני חושש להמליץ על ההצגה הזאת"

מיכאל הנדלזלץ, הארץ

​

מופע פרפורמנס סאטירי התוקף את האתוס הציוני ואת העיסוק הבלתי פוסק של ישראל בדימוי שלה בעיני שאר העולם. ברונזה מקצין עד גרוטסקה את ההתגנדרות בקטנות ואת היוהרה הטבועות בלאומנות הישראלית, ובאמצעות גלונים של הומור שחור מפנה את הפטריוטיות מול עצמו.הוא מציג עצמו כאדם שעבר אדם אישי נדיר: בעבר היה שמאלן וליברל, אך יום אחד, בעת משגל בפרדס עם בן-זוג הפלסטיני. , תפוז נפל לו על הראש ומאז נהיה ימני לאומני. מאז ועד עתה, כל  רצונו הוא להוציא את גדולת הארץ בתוכה ומחוצה לה. ברונז מתפלש כפשוטו בסמלים שיווקיים מוכרים עד אימה (תפוזים, בוץ מים המלח, דגלונים קטנים) עד שאלה נהפכים לעיני הקהל ללכלוך וטינופת. המופע כולו מביע מיאוס קיצוני ממופע העצמות שישראל מריצה מאז קומה. הקהל עובר חוויה אישית מטלטלת ונדרש להשתתף במופע כהזדמנות נואשת להתגונן מהאשמה שברונז מטיל עליו, אך מרומה מראש בשלל מניפולציות. בסוף המופע, בן דמותו של ברונזה עושה ניסיון אותנטי לברוח מעצמו ומהארץ: הוא יוצא לכביש, בולם מכוניות בגופו ומנסה לתפוס טרמפ לנמל התעופה.

​

מן העיתונות:

מיכאל הנדלזלץ של ביקורת ב הארץ

ביקורת של צבי גורן באתר הבמה

של יאיר אשכנזי: כתבה ב ארץ

כתבה של בן בירון ב מאקו

דעה של רוני טור ניניו ב הארץ

דעה של שני טור ליטמן ב הארץ

כתבה ב NRG

​

מאת: אריאל ברונז

מוסיקה: יוני טל