מתי לאחרונה עצרנו והתבוננו באובייקטים, בתזוזות ובאינטראקציות שחשובות רחוב סואן? לאן אנחנו מפנים את המבט כשאנו חוצים את המרחב הציבורי? אילו התרחשויות גורמות לנו להשתנות ולהתפעלות בסיטואציה ספציפית, בתנועה בלתי פוסקת של העיר?
תיאטרון קליפה ממשיך למתוח את הגבולות המדיום, וחזר לפסטיבל ישראל בעת השמינית כדי לערוך מחקר עמוק על היחסים שבין קהל לפרפורמר, וכדי לבחון את הזירות החברתיות והפוליטיות שבהן מתקיים האקט האמנותי.
"ה" הוא מופע שעוסק בשדה דמיון, באינטרפרטציה ובחשדות, ומבקש ליצור חריגות קטנות במציאות העירונית המוכרת.

הצופים מציעים במרומי מרפסת גבוהה ומרוחקת ולהתבונן בקו התפר שבין רחוב יפו ורחובות שנמתחים לאורך חומות העיר העתיקה, בעוד שחברי התיאטרון נטמעים בנוף המונומנטאלי, והופכים לחלק מההתנהלות שמאפיינת את שעת הדמדומים מדי יום. ועם זאת, על אף ההתנהלות השגרתית בשדה העירוני היומיומי, פעולות מינוריות ייצבעו באור שונה ויתפסו את תשומת ליבנו.

בשל נקודת המבט שלנו כקהל, ומתוך הציפייה שמשהו יתרחש, הנרטיב של השדה לא נבנה אך ורק מה פעולות השונות של הפרפורמרים; הוא מתרחש בדמיונו של כל צופה וצופה בקהל, ומתפצל לאינספור נרטיבים שונים.
במופע שהוא הזמנה לבדיקה אישי עבור מי שצופה בו, יצופו שאלות שחלקן נוגעות לפרשנות אינדיבידואלי של יצירה פרפורמטיבית, וחלקן נוגעות למידות החרדה, החשדנות אולי אפילו האדישות שמתעוררות בנו מביטים בסביבה אורבנית טעונה.

 

קונספט: עדית הרמן |  יצירה ופיתוח: אריאל ברונז, ארתור אסטמן, גל וולינץ, עידית הרמן |  בימוי: אריאל ברונז, עידית הרמן |  עיצוב תנועה: ארתור אסטמן  |  תלבושות ואביזרים: עידית הרמן | הפקה: מרן אלדרס בראז |  הפקה פועל: מרוואן מקבל, תום שוורץ
מופיעים: ארתור אסטמן, אריאל ברונז, אנדרסון בראז, רפאל האוגס, גל וולינץ, אנה זקרבסקי, אלכסנדרה טולפנוב, לילה טולפנוב, שאדי פרנסיס מג'לטון, צבי פטרקובסקי, דניאל פייקס, קזויו שיונוירי