תיאטרון קליפה בעיבוד בין-גלקטי וחסר בושה לקלאסיקה של שייקספיר – קומדיה אסקפיסטית שערורייתית.

חלום ליל קיץ בחלל  מעשהת בסיפורם של בעלי המלאכה בלבד, שהמחזה הציג בפני מלחמת האזרחים באנגליה, כשהתאטרון היה מוקצה והאולמות המרכזיים היו סגורים, במטרה לגרות את הקהל חסר הסבלנות ולתת לו סיפוק וחזק, מבלי לגרור אותו במהירות לעלילות אהבים סבוכות.

עלילת המשנה במחזה המקורי, אודות חבורת בעלי מלאכה שנבחרו להעלות הצגה בחצר הדוכס אך נפלו קורבן לתעלולי מלכת הפיות ופוק השדון, נפרשת כאן בעיבוד חדש, סגנון סרט מדע בדיוני זול, ושולחת את החבורה להעלות את החיים ההצגה שלהם בחלל, על מנת ליצור קשר עם חיים ההצגה שלהם בחלל. .

מה שמלאכת הכפיים ובעליה הולכים ועוברים מן העולם, העיבוד של קליפה בוחר להמיר אותם בסמלי התרבות המובהקים של תקופתינו.  חלום ליל קיץ בחלל  מותחת בהנאה את גבולות הטעם הרע בכל הבחירות האומנותיות שבו, במטרה להטיל ספק בתיאטרון באופן בו אנו מאמינים שייקספיר התכוון. כמו המחזאי האלמותי, העיבוד לקהל מחזה בתוך מחזה, משטה בנו עד תום וגורם לנו לחוש את התיאטרון בצורה חיה ופעילה, כפי שהאמנות הזו שואפת להיות.

העיבוד הבוטה והפרוע מערב בין עולמות שלכאורה סותרים ונותן מקום לעימות ולחיבורים בין – בדיחות גסות וילדותיות לצד כפלי משמעות מרומזים, עירום בוטה אל מול תלבושות אקסטרוגנטיות, מוזיקה קלאסית בהרמוניה עם אלקטרו והיפ-הופ, תפאורה מינימליסטית עשירה ותחפו, זיו רגש עשירה ותחפו. צורם המונע מהרצון המשותף לברוח מהמציאות.

חלום ליל קיץ בחלל  מתמודדת עם כוח המשיכה שבין תרבות המיינסטרים תעשיית הפורנו וטשטוש הגבולות בין פנטזיה למציאות. דרך הנסיון להשמיש בובות אדם וצעצועי מין כאביזרי במה, ההצגה חושפת כמה מן הסטיות והעיוותים החלים במין וחושפת את המחיר שאנו צריכים לשלם כדי לפרוץ את הגבולות הפנטזיה.
איך סקס ואלימות הפכים מיצרים חייתים ומגונים לבידור הנפוץ והמספקים ביותר? האם זובולציה? ואיך ההתמכרות לריגושסקפיזם משפיעה ולא כפרטים וכחברה?

אם המציאות אנו בה היא החלום המופרך, אז חלום ליל קיץ בחלל הוא היתר ההגיונית והסבירה לאסקפיזם.

המופע כולל תוכן מיני, עירום ואלימות ומיועד לקהל מבוגר בלבד (18+).

מאת:  ויליאם שייקספיר

בימוי:  אריאל ברונז ועידית הרמן
עיבוד וכתיבה מקורית:  אריאל ברונז
עיצוב תפאורה ותלבושות :  עידית הרמן
משתתפים:  אור בוטבול, זיו בראשי, אריאל ברונז, גל וולינץ, עודד צדוק, 
ארם רבינוביץ׳, רעות רבקה, קזויו שיונוירי
ניהול מוזיקלי:  חבר פרלמוטר
מוזיקה:  פליקס מנדלסון, חבר פרלמוטר, זיו בראשי, רעות רבקה
תנועה וקוריאוגרפיה:  ארתור אסטמן
עיצוב תאורה:  יניר ליברמן

תרגום: ט. כרמי, שלום צבי דוידויץ, אפרים ברוידא, אברהם עוז, דן אלמגור, דורי פרנס.