תרבות בפריפריה
״תרבות בפריפריה״: בועט בונג בבטן הרכה״
עידית סוסליק
יצירת פרפורמנס תלויה מקום, מרובת משתתפים ורחבת היקף, המורכבת מכעשר התרחשויות אימרסיביות ברחבי חלל המוזיאון. הצופים שוטטים בין הסדנאות ומשתתפים בהנחיית מדריכים ומנחים אקסצנטריים שרובם נמצאים שחקנים ולנושא בו הם מטפלים יש זיקה ישירה לביוגרפיה שלהם.
המופע עוסק ביחסי מרכז-פריפריה במובן התרבותי, החברתי, וכיוצא מכך, הפוליטי שלהם. מאחר ותמיד יש הרבה יותר שוליים מאשר מרכז, עולה השאלה מתי השוליים מנסים לחקות את המרכז ומתי הם מאיימים לבלוע אותו? האם המציאות של ימינומצא במרכז ההתרחשות התרבותית, המחשיב עצמו, נאור ומתקדם, או שדווקא בבבואה המעוותת שלו, פריפריה, שבה מתגלות הסטיות והמוטציות התרבותיות שיצאו מכלל שליטה? ובעצם איזה הוא בבואתו של איזה? היצירה טוענת שבניגוד לדעה הרווחת, הפריפריה היא מובילה התרבות שכן היא הרוב המוחלט. ערים ומרכזי מדינות דומים זה לזה, בעוד שהייחוד, כמו גם החולי המיוחד לכל תרבות, בא לידי ביטויו המובהק בפריפריה. כיוון שהיצירה מתבססת על דפוס הקיים בכל חברה אנושית, העבודה נתנתת לשעתוק על כל מדינה פלונית שתאבד להרלוונטיות.
המופע שולח את הצופים לחפש תשובה לסוגיה בין סדנא לסדנא, תשובה לאו דווקא חד משמעית אך בהכרח כזו הנותנת סוף סוף סוף לשוליים את המקום המרכזי שלהם לחברות. ה מוסיפה וטוענת שמרכז מוחלט לא באמת קיים: ככל שנתקדם כלפי פנים נגלה עוד ועוד שכבות של שוליים. עבודת המתמשך להגר מן השוליים למרכז כרוך בטשטוש כל מאפין זהות פריפריאלי או פרוורטי, וכתגובת נגד היצירה מתעקשת להביא לידי ביטוי מודגש את כל המאפיינים הללו בדמויות. על כל אלא משוכה אירוניה דקה, שכן אירוע תרבותי המתעסק בנושאים כאובים כל כך יכול להתקיים (ואכן התקיים) רק במרכז העיר.
הפרפורמרים לוב דמויות פריפריאליות ומעבירים סדנאות שונות "באווירה טימית של חוגי ערב וערבי פנויים פנויות" במגוון נושאים שלרוב השיח סביב אינם מהוסה. את מבוכת הקהל אל מולות אסורות למחשבה במחשב. הדמויות הסגוניות כוללות נכה פגועת מיתרי הקול המזמינה את הקהל להפיג את הברורות סביב יחסים עם נכים, אם שכולה שעושה קופה בלי בושה מנפילת בנה ומעבירה 'סדנאות הכנה לשכול', וזוג נשוי שמעביר סדנא למניעת פדופיליה אבל לאט לא מתגלה כבעל נטיות פדופיליות בעצמה.
העבודה מעוררת בצופים צחוק לצד דילמות מוסריות, ופותחת צוהר לשיח עכשווי רלוונטי ואינו מצונזר.
יצירה ובימוי: אריאל ברונז, ליווי אמנתי: עידית הרמן, דרמטורגיה: אורן ניצן, עיצוב תלבושות: עידית הרמן וענת מרטקוביץ', עיצוב חלל: זוהר שואף, עיצוב גראפי: מתן שליטא
מן העיתונות:
ביקורת של מיכאל הנדלזלץ, הארץ
ביקורת של עידית סוסליק, עכבר העיר
כתבה של בן בירון, מאקו
ביקורת בסלונה
ביקורת ב"המקום הכי חם בגהנום"
יוצרים ומשתתפים: אריאל ברונז |פלורנס בלוך | קרנית בסון מיכל גיל | ורוניקה גרומקוב | ארל'ה הצמצם הבוער | עידית הרמן | חיים ויטלי כהן | גל וולינץ | רונה סופר | סיגלית פוקס צבי פטרקובסקי | עודד צדוק | סופיה צ'יקון | רוני שוקרון גלשיר | איגי פריפלג יחסי ציבור: קרנית בסון ומירה אן הפקה: נעה פולק